בן סוזי רחל ואלל, נולד ביום ב' בכסלו תשכ"ט (23.11.1968) במושב שחר, אח צעיר לשמונה אחים. למד בבית-הספר היסודי ע"ש דוד שמעוני במושב נהורה ובבית-הספר התיכון "שלאון" בקרית גת.

בדצמבר 1986 התגייס משה לצה"ל. בתום אימוני הטירונות החל את שירותו בחטיבת הצנחנים והמשיך בפלוגת מפקדה, שם שירת תקופה כמפקד ימ"ח וכמפקד המטבח הבסיסי של החטיבה. עם תום שירותו הסדיר, בינואר 1990, הצטרף אל שורות צבא הקבע ושירת בחיל-התחזוקה.

משה נשא אישה ובשנת 1995 נולד בנו אלירן. לאחר מספר שנים התגרשו בני הזוג.

משה שפע שמחת חיים וחיוך היה נסוך על פניו דרך קבע. בן אוהב, דואג ומסור היה להוריו וכבן הזקונים סייע מגיל צעיר בעבודות המשק.

משה היה ספורטאי ואהב מאוד כדורגל. בילדותו שיחק בשכונה עם חבריו ובנעוריו שיחק בקבוצת הנוער "בני לכיש" ובקבוצת הנוער "מכבי קרית גת". היה אוהד מושבע של "מכבי נתניה" והגיע לכל משחק ברגל כדי לא לחלל את השבת.

בשנת 2001, לאחר מות אמו, התחזק משה ביהדותו, החל לשמור שבת ולמד שיעורי תורה.

בנובמבר 2002 נשא את תמר לאישה. היתה זו תקופת פריחה, משה היה מאושר מאוד ובני הזוג רקמו תוכניות רבות לעתיד, אך כל התוכניות ירדו לטמיון. במוצאי שבת, ל' בשבט תשס"ג
(1.2.2003) נפל משה בעת מילוי תפקידו. באותה שבת התארח משה אצל אחותו ענת ומשם יצא עם אחיו טירן למשחק כדורגל של "מכבי נתניה". בתום המשחק, עת עשה דרכו ברגל, נדרס משה על ידי ניידת של משטרת התנועה כשעמד בשולי הכביש בצומת חולון.

בן שלושים-וחמש היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין במושב נגה. הותיר אחריו, בן מנישואיו הראשונים, אישה בחודשי הריונה הראשונים, אב ושמונה אחים: אבנר, נורדיה, רינה, דני, אביבה, ענת, אורלי וטירן. כחצי שנה לאחר מותו, ב-25.8.2003, נולדה בתו, אדרת אריאל.

מח"ט החטיבה כתב לבני המשפחה: "משה היה אדם ישר, חרוץ ומסור. במשך שנות שירותו הרבות היה מעמודי התווך בחטיבה. כמפקד הפגין יחס חם ורגיש לפקודיו והיווה דוגמה ומופת לחיילי החטיבה בדרך שבה ביצע את משימותיו, בתכונותיו וביחסו לזולת."